גדלנו במקומות מאוד שונים. חן במושב ליד הים ואיתי בעיר במרכז הארץ. כבר שהכרנו ולאחר מכן שהתחלנו להקים את המשפחה היה לנו ברור שמה שאנחנו מחפשים זה קהילה (עדיף צומחת), מקום לא רחוק מהים, נגישות והרבה הרבה טבע מסביב… כשהתחלנו לחפש את בית הקבע שלנו שמחנו לגלות שאת כל ארבעת הדברים אנחנו מוצאים באדמית.

עזרא גר באדמית לאחר שעבר לקיבוץ כניסיון למצוא מקום נחמד לגור בו, ואז הכרנו, התאהבנו פה ובילינו את הימים המרגשים של התחלות ואהבה במקום הזה. בנינו את הבית שלנו יחד בהתרגשות ובאהבה וכאן נולדו ילדינו. הכי אוהבים את הטבע שיש בכל מקום, הקרבה לים והפשטות של החיים.

כל זמן שאנחנו זוכרים את עצמנו, מגורים בצפון היו בגדר חלום, ובכל הזדמנות שביקרנו בצימר באחת מפנינות הגליל, דיברנו על מעבר אפשרי, אך עם העלייה על כביש 6־דרום הפנטזיה נשכחה וחזרנו לשגרת חיינו במרכז. כשהחלטנו על חיפוש של ישוב מגורים חדש, לא התמקדנו בחבל־ארץ מסוים, אלא ניסינו לפעול על פי רחשי ליבנו, ותרנו את הגליל ממזרח ועד מערב, ולעתים גם הרהרנו על מעבר לאילת או לישוב בערבה. כשעלינו עם רכבנו בעליות הפתלתלות המובילות לקיבוץ אדמית, עת שנכנסנו בשער כבר ידענו שנינו, אם כי באופן לא־מודע, שהגענו לייעדנו הנכסף. אין שום הגיון בהחלטה שלנו, המקום לא קרוב או נגיש לכל צרכינו, אבל משהו הרגיש לנו נכון, ואנחנו מאוד שמחים על ההחלטה הזאת שבאה מ"הבטן". אנחנו מתרשמים לטובה מהתושבים, מצוות הקליטה ומכל העושים בדבר.